חייו
מכתבים
תמונות
הספדים
הדלקת נר
הנצחה
דף הבית
 
ניר

במשך 30 יום אני שומעת עליך סיפורים ואני לא שבעה. כמו כל אם הגאה בילדיה, ליבי מתרחב ומפנה מקום לאהבה שזורמת אליך ואלי, אך מיד עורק אחר משדר לי את עוצמת הכאב שחותך בי ובנשמתי כמו סכין מלובנת שהוצאה כרגע מן האש, והתסכול, התסכול הזה מטריף את מוחי.

היית לי בן אחד מארבעת ילדי, חלום שהיה לי מאז אני זוכרת את עצמי שתהיה לי משפחה גדולה ויהיו לי ארבעה ילדים, ולכולכם נתתי את כל אהבתי, את כל האנרגיות שיכולתי לתת. ביליתי אתכם, למדתי לראות כדורגל כדי להיות בעניינים, נסעתי אתכם לחו"ל בכל הזדמנות אפשרית, בכיתי אתכם כשכאב לכם, ובכל פעם שאתה ניר או מי מאחיך רצה להצטרף אלי ולאבא לחופשה בארץ או בחו"ל זה היה בשבילי כאילו הרווחתי בפיס, כי מי עוד נוסע עם אמא ואבא לחו"ל בגיל 18 לפני הגיוס? או מי מבקש לבלות סוף שבוע עם אמא בלונדון? או מי נוסע עם החברה ועם ההורים לחו"ל? ועל הדס זה ברור.

ניר, אנחנו נמשיך להיות משפחה גדולה ונפלאה כמו שאתה הכרת. בזה כוחנו. ואתה, תמשיך לחיות בתוכנו בכל הזדמנות כמו שאבא אומר: נמשיך לשתות יין בכל ארוחה ונשתה כוסית גם בשבילך, נמשיך לנסוע ביחד לחו"ל ואתה תהיה אתנו, נמשיך לארח את החברים שלך, של זאביק ושל רועי ואת החברות של הדס, כפי שתמיד היה בבית מלא החיים שלנו. ואתה ניר, תהיה אתנו, וגם נבכה בכל רגע שנחפוץ.

שואלים אותי מאין אני לוקחת את הכוחות לחשוב כך ולהתמודד עם הפצצה שנפלה עלי. תמיד היו בי כוחות אדירים לתת מעצמי לך, למשפחה, לחברים, ולכל מי שהיה זקוק, וכעת אני שואבת את כוחותי ממך ניר. את אותם כוחות שנתתי לך במשך 19 שנותיך ואתה לקחת ובנית את אישיותך הנפלאה והפכת למלך העולם, או כפי שאמר המג"ד שלך: "לרב-אלוף בחיים". נוכחותך הכל כך חזקה המורגשת בכל מקום, נותנת לי ולאבא את הכוח להמשיך. להמשיך ולאהוב את החברים שלנו, שלך, של רועי זאב והדס שהרעיפו עלינו אהבה אין סופית ותמיכה במשך כל התקופה הקשה הזו מאז אותו יום נורא מכל, להמשיך לחבק באהבה את המשפחה הנפלאה שמקיפה אותנו.

ולך צביקה איש יקר שלי, אהובי, חבר לנשמה ולחיים, אני מבטיחה (גם אם זה יהיה קשה) ללכת בדרך בה בחרת ואותה השכלת בחוכמתך הרבה להנחיל לי, לשמור על שלמות המשפחה, על אושר ילדינו ולשמח אותך בכל רגע שאוכל.

ולכם ילדים יקרים שלי: רועי, זאב והדס, אני מבטיחה להמשיך להיות לכם למשענת בכל רגע שתצטרכו, להמשיך ולהעניק לכם את כל אהבתי ותמיכתי, ולשמוח אתכם בכל רגע שמח שיהיה לכם. כל חיוך שעולה על פניכם משמח אותי, וכשתראו אותי עם עצב בעיניים אנא הבינו, כעת זה יהיה חלק ממני, אבל רק חלק.

אמא ואבא היקרים תהיו חזקים בשבילנו, אני גאה בכם על הדרך בה אתם מתמודדים ונותנים לנו כוח להמשיך הלאה.

אני רוצה לסיים במילות השיר של יהודה עמיחי, שיר שכתבתי עליו עבודה כשלמדתי בתיכון, ומלותיו ממשיכות להדהד בראשי כשאני חושבת על כל החבר'ה הצעירים שמקיפים אותנו יום יום, ובלבי תפילה שרק יחזרו הביתה בשלום:



"אלוהים מרחם על ילדי הגן,

פחות מזה על ילדי בית הספר.

ועל הגדולים לא ירחם עוד,

ישאירם לבד,

ולפעמים יצטרכו לזחול על ארבע

בחול הלוהט,

כדי להגיע לתחנת האיסוף

והם שותתי דם.



אולי על האוהבים באמת

יתן רחמים ויחוס ויצל

כאילן על הישן בספסל

שבשדרה הציבורית.

אולי להם גם אנחנו נוציא

את מטבעות החסד האחרונות

שהורישה לנו אמא,

כדי שאושרם יגן עלינו

עכשיו ובימים האחרים".



טלי לנדסמן, אמו של ניר.