חייו
מכתבים
תמונות
הספדים
הדלקת נר
הנצחה
דף הבית
 
להיות הורים לילד מת – הספד טלי לנדסמן במלאת 10 שנים למותו של ניר
07/11/2013 ניר שלנו, יפה כפרח בשיא פריחתו, טוב לב, נדיב , ורגיש חום ליבו כקרן שמש המלטפת ביום סגריר. גדל הילד והפך לנער כעץ ירוק ורענן, ענפיו חיבקו כל מי שבא לנוח בצילו, ואת פירותיו חילק לכל אהוביו, ועל המסכנים , וקשי היום לא פסח. השמש האירה את יופיו ונדיבותו ובאחת, בלילה מר ואפל נגחה בו מכונית הפלדה באכזריות נגדע העץ, את פירותיו בלעה האדמה, שורשיו נטעו עמוק בליבנו היה ילד... היה נער.... לא יהיה כבר גבר, בעל, אבא לא יהיה..... עשר שנים מאז נקטעה באכזריות שרשרת החיים של הילדים שלנו, רועי , זאב ניר והדס. במשך 36 שנים יצרנו , צביקה ואני, באהבה אין סופית את שרשרת החיים שלנו, את ילדינו האהובים במשך השנים השרשרת הזו הלכה וגדלה כשכל אחד מילדינו נולד והכניס צבע וקסם חדש לשרשרת הנפלאה והיפה הזו. שרשרת יקרה מאין כמוה . עד שברגע אחד, מר ואכזר, נקרעה השרשרת המדהימה הזו, קריעה אכזרית שהותירה אותה עם לולאה אחת חסרה . לולאה שאי אפשר להחליף, אי אפשר להוסיף , אי אפשר לקנות ואי אפשר ליצור מחדש . עשר שנים שהשרשרת הזו חסרה אותך , צר לי ילדים אהובים שלי על האסון שקרה לכם, צר לי על אחיכם שנעלם מחייכם והותיר אתכם עם פצע שלא ירפא, צר לי שצריכים הייתם להתמודד עם אובדן שכזה. יום יום כואבת אני את כאבכם , ואת כאבינו שלי ושל אבא .מנסה ככל יכולתי לקיים את הבטחתי לכם, לא ליפול, לא להיחלש להמשיך להיות לכם למשענת חזקה, להמשיך ולעשות הכל בשבילכם למען לא תדעו עוד צער ומחסור, ומבטיחה להמשיך לעשות זאת באהבה, עד יומי האחרון. ניר, אני עומדת פה ולא מאמינה שעברו עשר שנים מהיום , בו נפרדתי ממך לשלום. אותו רגע שלא עוזב אותי , הרגע בו עמדת ליד דלת הכניסה לבית , נפרד לשלום, יוצא לבילוי עם החברים,ואני רצה אחריך מבקשת עוד נשיקה, מחבקת עוד חיבוק ולא יודעת ...אוי כמה לא יודעת...שזה יהיה החיבוק האחרון. חיבוק, מילה כל כך פשוטה, מעשה כל כך פשוט עם כל כך הרבה משמעות – חיבוק של אמא לבנה דבר כל כך בסיסי שאין לו תחליף , עשר שנים שאני חולמת על החיבוק הזה, מנסה לשחזר אותו בלילות ללא שינה, מנסה להרגיש , אבל נתקלת במציאות האכזרית – אין יותר את החיבוק הזה. עשר שנים שאני כמהה להפעיל את כל החושים שלי ביחס אליך , לראות אותך , לשמוע את קולך , ללטף אותך, להריח את הבושם שלך, לשמוע את צעדיך במעלה המדרגות, עשר שנים ניר שלי שאני מדברת אליך ואתה לא עונה. עשר שנים עברו עלינו , עשור שלם של חיים שנבנו ונוצרו , עשור של אירועים שקרו בחיינו ובחיי כל מי שהכרת ואהבת , אין ספור אירועים עצובים ומשמחים שלא חווית , עשר שנים של עולם ומלואו ואתה לא כאן . לא לוקח חלק בכל האירועים בחיינו , וחסרונך כל כך נוכח , כל כך מעיב. רציתי לספר לך ניר על השנה האחרונה בחיינו , שנה בה זכינו לעבור אירועים רבים בעיקר שמחים , שנה בה היית חסר לנו יותר מתמיד. לפני כשנה נפרדנו מהבית של סבא וסבתא , נפרדנו מחייהם סופית פרידה כואבת אבל פרידה צפויה בחיים, אספנו את הזיכרונות הטובים שלהם, והחלטנו לשפץ את הבית שלנו. הרסנו את דלת הכניסה עליה דפקו לפני עשר שנים נציגי משלחת המוות , והרסנו כל מה שהיה קודם. בדבר אחד לא יכולנו לגעת בחדר שלך , עם זה עדיין לא היה בכוחינו להתמודד, לא יכולנו לפנות את חפציך , והמדים שלך עדיין על אותו כסא ישן כאילו ממתינים לשובך. התהליך הזה של בניית הבית מחדש משמח אותנו מאד , וכמו בכל אירוע משמח בחיינו צצה ועולה מיד דמותך החסרה. באפריל חגגנו לאבא יום הולדת 60 , אם יש חיים בשמים , ואם צפית בנו מלמעלה היית גאה בהפקה שלי ובחיבוק האוהב והענק שאבא שלך קיבל מכולם , חסרונך היה מורגש בכל רגע, ואתה בטוב לבך נתת לנו לחגוג בשמחה , ואנחנו מצידנו השתדלנו לחבק אותך אלינו באהבה ובדמעות. באביב חגגנו ביחד עם מוריס ועדי את חתונתם, היית מאמין ? אני זוכרת כמו היום אותך מספר לי על השידוך החדש בין מוריס לעדי , כאילו היה זה רק היום . כל כך היית חסר שם ביחד עם אבא של מוריס שכל כך אהבת , אני בטוחה שעשית לו קבלת פנים חמה אי שם במרומים. בקיץ התכוננו כולנו לאירוע הגדול , לחתונה של זאביק וגל , כמה היית חסר לנו בהכנות , באירוע , כל כך חסר עד כאב. הפסדת עוד אירוע משמעותי בחיינו, ואנחנו הפסדנו אותך. עם תום הקיץ ליווינו את רוני לכיתה א , לאותו בית הספר בו אתה למדת , הכיתה לא השתנתה , אפילו הכסאות והשולחנות נותרו אותו הדבר, ורק אתה אינך . איזה פספוס אדיר לרוני – דוד כמוך. הבטנו בתמונה שלך מכיתה א , והלב נקרע מגעגועים. ואדם? איך היית מתפקד כדוד שלו ? את זאת כולם יודעים , חבל שהוא לא יידע לעולם כמה הוא היה אוהב אותך . את השנה הזו נסיים שוב עם יום הולדת עצוב שמח שלי , עשר שנים אחרי שבגיל 45 פגש אותי האסון הגדול והנורא בחיי. עשר שנים עברו , ועוד עשר יעברו , והכאב על מותך ילך ויתעצם . לעולם , לעולם נזכור את מי שהיית ונבכה על מי שלא תהיה. אוהבים אותך עד אין קץ אמא ואבא