חייו
מכתבים
תמונות
הספדים
הדלקת נר
הנצחה
דף הבית
 
להיות הורים לילד מת – הספד טלי לנדסמן במלאת 12 שנים למותו של ניר
06/11/2015 הספד טלי אמא של ניר במלאת 12 שנים למותו החיים שלנו הם אוסף של חוויות , חוויות אותן אנו אוספים טיפין טיפין במהלך חיינו. עמלים קשה לתכנן וליצור אותן , ומתרגשים כשחווים אותן . מדי פעם פוקדות אותנו חוויות פחות נעימות ואנו למדים במהלך חיינו להתמודד איתן והכל בהתאם למטען אותו הבאנו מבית הורינו ומהכלים אותם קבלנו בצור אישיותינו. אוסף החוויות שחווינו במהלך חיינו , מכין אותנו ,מבלי דעת ,לימים הנוראים ,וכעומק משמעותן של החוויות הטובות ,כך הופכות הן במהלך השנים לעמוד שדרה בעת הצורך, ומשמשות לנו כחוסם עורקים לעורקי הלב המדממים. רוב חיי ליוותה אותי תחושת אופטימיות , המוטו של חיי היה מאז ומתמיד ליצור ולייצר חוויות טובות , לחוות את הרגע להעריך את ערכו הסגולי ולדעת לשמר ולשמור מכל משמר את הזיכרונות הטובים בתמונה ובמילים , ולנצור אותם עמוק בלב. הזיכרונות המשפחתיים שלי רוויים ברגעים כאלו , רגעים ,שעות וימים שתכננתי וחוויתי ביחד עם צביקה וילדינו לאורך 39 שנות נישואינו . אם זה בארוחת חג משפחתית ,או בארוחת שבת רגילה, אם ביציאה המשותפת לפאב, או בארגון נסיעה משותפת לחו"ל, כל חוויה כזו היא שק של אושר עבורי , תמיד חיכיתי לכל הזדמנות כזו והוקרתי אותה כמתנה משמיים. חוויתי עם הורי האהובים חיים יוצאי דופן בילדותי, בבגרותי ,ובמיוחד במהלך 20 השנים בהם גרנו ביחד באותו בית . ליוותי אותם בהזדקנותם המכובדת, דאגתי לחוות איתם רגעים מאושרים בכל רגע אפשרי , חיבקתי אותם , טיילתי איתם בארץ ובעולם, בישלתי עבורם , וכן גם הכנתי עצמי ליום הפרידה מהם. זה הרגיש לי טבעי וכואב כאחד, לדעת שיבוא יום ואצטרך להמשיך את חיי בלעדיהם. אספתי איתם חוויות כי ידעתי שהזמן במחיצתם מוגבל , ידעתי שאוכל להישען על אוסף החוויות המשותפות ,בתוגה ובאהבה ובעיקר בנוסטלגיה נעימה. איש לא הכין אותי לחוויה המטלטלת שאאלץ לצפות באבי שריד יחיד למשפחתו שנשרפה באוושויץ ,סופד לבני הצעיר בהלווית נכדו האהוב . החוויה המשמעותית והעוצמתית ביותר בחיי היא חווית האמהות .התכוננתי והתכווננתי לשם מגיל צעיר מאד. חלמתי על היום בו אהפוך לאמא , רציתי להיות אמא. את רגעי לידתם של ילדיהם אני זוכרת בחיוב ובאהבה. אני אוהבת להיות אם ילדי ,אוהבת לשמוע אותם אומרים אמא, אוהבת את ההתרגשות שקורית בכל שלב בהתפתחותם ובחייהם. מתרגשת מהחוויות שהם אוספים לעצמם ומתפללת בכל בוקר שיקומו עם חיוך על שפתיהם. החיים הם לא סיפור עטוף בצלופן ורוד, ולעיתים כמו שקרה לנו ,הברק מכה מכה חדה ברורה וכואבת מבלי שנשמע קולו של הרעם לפני כן. לצערי הרב , נאלצתי לחוות את החוויה הקשה ביותר - חווית השכול – אם הקוברת את בנה. לרגע הזה , לנקישה בדלת , לבואה של משלחת מבשרי רעות , שום בן אנוש לא יכול להתכונן . אין דרך לתאר את החוויה הנוראית הזו אלא כמכת ברק ישירה ללב . לאותו לב שרגיל לאהוב , להאיץ דופק מהתרגשות של שמחה, לאותו לב שמתרגש כשהוא מאוהב, לאותו לב רחב שבו יש מקום לכולם, מכה כזו מחוררת אותו בבור עמוק, בור שלוקח שנים רבות להזין מחדש בחוויות טובות אבל לעולם לעולם לא ייסגר. ניר יקר שלנו, אוסף החוויות שהיו לי איתך מרגע הולדתך ועד ליום מותך הפתאומי משמש לי למשענת. מזין אותי באהבה מלטפת ומרפאה. החוויות איתך היו עוצמתיות לטוב ולרע , שיתפת בכל עוצמה את רגשותיך כשאהבת אהבת עד בלי די, כששנאת זה היה ברור, כשתרמת מעצמך לחבר או לקהילה עשית זאת מכל הלב, וכשראית עוול רצת בכל הכח לתקנו. עוצמת האהבה שלך אלי העצימה אותי ואליה נפשי יוצאת . שנים ניסיתי לשכנע את עצמי שאהבה יכולה להיות גם רוחנית, שהיא יכולה ללוות גם משמים אולי זה נכון במידה מסויימת , אבל אני רוצה את הדבר האמיתי , את החיבוק הזה העוטף , את הכניסה הזו מהדלת שנפתחת לרווחה, רוצה לראות את היופי הזה לא בתמונות רוצה לראות אותו משנה פנים וצורה, משתבח עם השנים . רוצה עוד חוויות איתך , אך קולי לא נשמע , רצוני לא יכול להיענות את זאת אני יודעת , המוות כואב בסופיות שלו , וכך אני נאלצת לדלות בכל פעם מאוסף הזכרונות חוויות שיחממו את ליבי , נאחזת ברגעים הטובים והמשמחים שוכחת את הפחות טובים ומנסה לשחזר אין סוף פעמים את רגע הפרידה : את אותו רגע בו יצאת מהבית רגע המתנגן על מיתרי ליבי ומותח אותם עד הקצה , היציאה שלך מהבית, הקריאה שלי אליך :"ניר חכה רגע" החיבוק על סף הדלת , הנשיקה על הצוואר , החיוך הנבוך שלך ליד החבר ביחד עם ההתמסרות שלך אלי לאמא שלך , לרצון שלי לאהוב לחבק , אלו רגעים שאנצור עד יום מותי. ניר , יש עוד חוויה בחיים שלי ,חוויה אותה לצערי הרב לא זכית להכיר – חווית היותי סבתא , סבתא מאושרת וגאה לרוני ולאדם האחיינים המדהימים שלך שאין ספק שהפסידו את נוכחותך בחייהם. רוני כבר יודעת עליך הרבה והחיבוק שלה אותי ברגעי העצב מרגש ומרטיט. ואדם , ביום הזכרון האחרון ישב איתנו וצפה בסרט אודותיך והתחיל ללמוד על נוכחותך וחסרונך בחיינו . ביום ההולדת האחרון הוצאנו לו מהמחסן את הקורקינט החדש שקנית בגיל 16 כשהיינו בלונדון . השנה הוא גם לבש חולצה בטורנירצי ולמד על אהבתך לכדורגל. היית מת עליהם. בשעת לילה מאוחרת ערב האזכרה שלך , בעודי יושבת וכותבת את געגועי אליך, גל אשתו האהובה של זאביק כורעת ללדת ואני אהיה שוב סבתא לנכדה , עוד נכדה שאתה לא תכיר, וכנראה שלא אוכל להיות נוכחת ברגע לידתה, וברגעים אלו אני חווה עוד חוויה מטלטלת והדמעות לא מפסיקות לזלוג, בוכה עליך וחושבת על כאבי הלידה שאוחזים בגל , חושבת על הרחם שלי שהתכווצה מכאבים ביום לידתך ועל הכאבים שאחזו בה ברגע היוודע מותך , חושבת על הצעקה קורעת הלב שבקעה מגרונו של זאביק כשהעירו אותו עם הבשורה על מותך, וזה מתערבב לי עם בכי התינוקת שלו שתגיח לעולם בעוד כמה שעות, מתרגשת בשבילו ברגע בו יצפה בבתו הבכורה יוצאת לאוויר העולם בעיתוי כל כך מיוחד. הכל מתערבב , וכמו שכבר אמרתי יש חוויות שמתכננים ויש חוויות שפשוט קורות . 12 שנים שאנחנו יודעים שעצב מתערבב בשמחה וכגודל השמחה כך גודל התעצמותו של הכאב. אז כפי הנראה מחר כשאעמוד ואקריא את הדברים הללו מעל קברך כבר תהיה לי נכדה חדשה שבחרה להיוולד ביום האזכרה שלך . מסתבר שיש גם חוויות טובות שקורות ברגעים משונים בחיים ואני תוהה בתוך בליל הרגשות הללו האם הנסיכה החדשה לבית לנדסמן, שהגיחה לה בחודש נובמבר כל כך צמוד לתאריך האזכרה שלך הגיעה ולו כדי להוסיף דבש לכוס הדמעות שחונקות אותנו במיוחד ביום הזה. היא עוד לא יודעת אבל גם היא תדע שבמשך 12 שנה למדנו איך לחיות עם השכול ועם אירועים משמחים גם יחד. בכל התקופה הארוכה הזו למדנו איך לחגוג עם הדס שלנו ועבורה את יום הולדתה החל ב-4 לנובמבר , למדנו איך לחיות את האירועים הכל כך קוטביים בחיינו. ואני לא יכולה בלי מחשבה נוספת שעוברת במוחי ברגעים אלו , איך אתה ניר שכל כך אהבת להיות נוכח בכל מקום, החלטת להיות נוכח בעוצמתיות רבה כל כך גם בהולדת בתו הבכורה של זאביק אחיך, שלחת לנו את נוכחותך הרוחנית במלוא עוצמתה. ניר ידעת תמיד שעלינו על אבא ואמא שלך את תמיד יכול לסמוך , אתה יכול לראות אותנו מלמעלה , לשמוע אותי בכל שנה מדברת את געגועי האינסופיים אליך , זועקת את כאבי וגם אומרת לך שהמשכנו בדרך בא היית רוצה שנלך , שיקמנו את חיינו ושקדנו בכל כוחותינו לשמור על המשפחה שלנו , ולשמח את אחיך ואחותך שכל כך אהבת. אתה יכול לסמוך עלינו שנזכיר אותך בכל מקום שאפשר ולא ניתן לזמן להשכיח . במשך שנים התשתי את עצמי בהצגת סיפור חייך ומותך לקהל גדול של צעירים וצעירות בהרגשה שאני ממלאת את צוואתך הרוחנית, ומתוך שליחות להצלת חייהם מהקטל בדרכים, כשעייפתי מלהתרוצץ בכל רחבי הארץ ולא עמדתי יותר בנטל הקשה, מצאתי דרכים אחרות להזכיר אותך ולהעביר את המסר. כשגיליתי את כוחו של הפייסבוק הבנתי שאני יכולה להעביר את סיפורך ומשנתך על שמחה וקדושת חיים ולהפיצה לכל מי שירצה לשמוע , לדבר את הכאב בתקווה שיגע וירתיע , ירתיע כל נהג מלערב אלכוהול ונהיגה, ירתיע מנהיגה חסרת אחריות, יציל אותם ממוות כל כך מיותר , מוות שלהם או מוות שהם יכולים לגרום לאחרים. לא תאמין לכמה אנשים הגיע סיפורך האישי וסיפור חיינו. לצערי, אין חדש תחת השמש ועדיין נהרגים פה מאות אנשים בשנה במלחמה הקשה ביותר המתנהלת בכבישי הארץ , צעירים וצעירות , ילדים קטנים והוריהן , כולם מסיימים את חייהם בגלל נהגים רשלנים ופושעים , בגלל רגע של הסחת דעת. אבל כמו שתמיד אמרת אסור להתייאש , ואם הצלחנו ביחד להעביר מסר , לגרום לחברים שלך ולאחרים לעצור ולחשוב אז עשינו את שלנו אתה ואני ביחד. אסיים בשיר של כאב ותקווה כאב גדול על חסרונך ותקווה לחיים טובים ומאושרים לכולנו אמן כן יהי רצון!