| |
| |
| |
| |
| |
| |
|
|
|
|
מדבריה של טלי לנדסמן
בערב השקת עמותת "צעיר לנצח" - 20/11/04 
ערב טוב לראש העיר חיפה ידידי יונה יהב, לשר לבטחון פנים חבר הכנסת גדעון עזרא ולכל אישי הציבור המכובדים הנמצאים כאן איתנו.
בנוכחותכם כאן הערב כיבדתם את זכרו של ניר,ובעיקר הפנמתם את המסר אותו אני מנסה בכל כוחי להעביר – די לקטל בדרכים, די לצעירים שיוצאים לבילוי ולא חוזרים הביתה. הסתכלו היטב סביבכם וראו-מיטב בנינו ובנותינו נמצאים כאן, הם ראויים למלוא תשומת לבכם, ראויים שתקדישו איש איש בתחום עיסוקו את מירב מאמציכם כדי שיוכלו לחיות את חייהם, לנסוע בכבישי הארץ ולדעת שהם חוזרים הביתה בשלום. אני פונה אליך אדוני השר גדעון עזרא באופן אישי, היה אתה השופר שלנו בממשלה, גרום לכך שהאסון הלאומי, הפיגוע המתמשך הזה יתפוס את המקום הראוי לו בקרב הממשלה ושריה. ניר שירת כחייל קרבי והיה מוצב במשך 8 חודשים בקלקיליה, ניר לא נהרג בקלקיליה, ניר נהרג ליד הבית במלחמה המתנהלת בכבישי הארץ וקבור בעיר הנוער, מוקף חיילים וחיילות שנהרגו במלחמה זו. לכם ראשי הערים הנמצאים כאן, הכריזו כל אחד בעירו מלחמת חורמה בקטל בדרכים, הציבו חזון של אפס הרוגים בתחום עירכם. ולכם השופטים היושבים על כס בית המשפט אני פונה – הפסיקו לרחם על הנהגים שברשלנותם גרמו לצעירים כמו ניר, מור, אורן, חגי ועוד רבים וטובים להיהרג בשיא פריחתם. השתמשו בחקיקה המאפשרת לכם מתן עונשים חמורים ומרתיעים. ולכם אנשי החינוך, החדירו את תודעת הבטיחות בדרכים מהגיל הרך, טעו בילדים את אהבת החיים והשמירה עליהם. ולמורי הנהיגה, השתמשו במנדט שניתן לכם ללמד את הצעירים לנהוג כהלכה ולשמור על חייהם וחיי חבריהם, התייחסו לעבודתכם כאל עבודת קודש. קצרה היריעה מכדי שאוכל לפרט עד מה כל אחד מכם יכול לתרום, בנוסף למה שהוא כבר תורם, בתחום עיסוקו הציבורי או החינוכי למען מטרה קדושה ונעלה זו. כל שאני מבקשת מכם, תחשבו על הצעירים הללו הם עתיד מדינתינו וחירטו על דגליכם את הצלת הצעירים מאמת הקטל בדרכים. ברצוני להודות לשאר האורחים הנמצאים כאן, תודה לכם שבאתם לכבד את זכרו של ניר ולחזק אותי בפעילות העמותה. אני מודה מעומק ליבי לכל מי שתמך בנו בשנה קשה זו, לבני המשפחה ולחברים שלא עזבו אותנו והרעיפו עלינו אהבת אין קץ, בלעדיכם לא היינו יכולים לעבור שנה זו. ולכל חברי העמותה שעמלו כה רבות לעזור לי בהקמתה ובארגון הערב הזה, אני זקוקה לכם בהמשך הדרך כמו גם לכל מי מהנוכחים כאן, צעירים ומבוגרים כאחד, שיוכלו להקדיש מזמנם ומירצם לקידום מטרות העמותה. עמותת "צעיר לנצח" נולדה בדם, דמו של ניר ודם ליבי השותת ובתקווה שלא יישפך יותר דמם של ילדינו. במקורותינו נאמר: "בעצב תלדי בנים" מעולם לא הבנתי את פשר המשפט, והרי אני שנשאתי ברחמי את ארבעת ילדי, לידתם היתה פסגת האושר בחיי, כאב הלידה היה מענג ומזונם היתה האהבה. ביום בו נולד ניר הרגשתי שמחה ואושר למראה דמותו יפת התואר. ביום ה-7 בנובמבר לפני שנה, ברגע אחד הרגע בו נחרץ גורלו של ניר להיהרג בתאונת דרכים, באותו רגע הרגשתי מהו כאב אמיתי, כל איבר בגופי שידר אותות כאב ומצוקה והסכין שחדרה עמוק לתוך בטני ורחמי הותירה אותי כואבת ומדממת, רק אז הבנתי מהו עצב אמיתי, עצב שמלווה אותי מאותו רגע וילווה אותי עד ליום מותי. ניר היה רק בן 19 וחצי במותו, בעל יופי פנימי וחיצוני כובש, חיוניותו השפעתו ועוצמתו ניכרת בכל מקום. ניר השאיר את חותמו בכל אחד ואחת מאלפי הנערים והנערות שהכירו אותו, והשאיר את כולנו מלאי התפעלות מעוצמתו כפי שהתבררה לאחר מותו ועם זאת את חסרונו הרב. דמותו וחיוניותו של ניר גרמו לי לבחור בחיים ולחפש משמעות עבורם. תוך כדי עיסוק בלתי פוסק בהנצחת דמותו המיוחדת, הבנתי שניר השאיר לי צוואה רוחנית, מסר חשוב להעביר לחברים הרבים שהכירו אותו ולכל הצעירים שאוכל להגיע אליהם, והוא מסר "אהבת החיים" ובשמו אני פונה אליכם ידידי הצעירים: הידבקו באהבת החיים שהיתה לניר, קדשו את חייכם, תהנו מכל רגע טוב, תחשבו על האהבה שמחכה לכם מעבר לפינה, תחשבו על הטיול הגדול אותו אתם מתכננים לאחר השחרור, ועל כל החלומות שרקמתם. בכל רגע הכח נמצא בידיכם לא לוותר על החיים שלכם ולא להיות הגורם למישהו אחר לאבד את חייו, זכרו כשאתם נכנסים לרכב, כל אחד ואחת מכם יכול להיות ניר, קנושי או חרוש ויכול גם להיות הנהג שהרג את ניר. האחריות מוטלת עליכם לחזור הביתה בשלום למשפחות שלכם. זכרו את שאלתכם: "איך זה יכול להיות שנירצי נהרג? איך יכול להיות שהבחור החתיך הזה, מלא בתאוות החיים לא איתנו?" וזכרו! כל מחול החיים הזה נקטע ברגע אחד, רגע של חוסר מחשבה של קלות דעת, רגע שמשאיר משפחות הרוסות שחייהן לעולם לא יהיו אותם חיים. כדי ליישם את צוואתו של ניר, הקמתי את עמותת "צעיר לנצח" שחרטה על דגלה העברת מסר קדושת החיים באמצעות פנייה ישירה לצעירים באשר הם בבתי הספר, במחנות צה"ל ובמוקדי הבילוי שלהם. מזה חודשים שאני מופיעה בפני חיילים בבסיסי הצבא ומעבירה להם את המסר באמצעות הבאת הסיפור האישי והקרנת סרטים המשקפים את שמחת החיים של ניר ואת תוצאותיה הכואבות של התאונה. אני מתעתדת להגיע גם לבתי ספר ולהקדיש לכך חלק ניכר מזמני. מכאן אני פונה לאמהות ואבות שכולים, שאיבדו את יקיריהם בתאונות דרכים להצטרף אלי כחברים בעמותה ולהקדיש מזמנם להעברת המסר לצעירים ובני נוער, כל זאת למען מות ילדינו לא יהיה לשווא. התערוכה בה צפיתם היום הינה פרויקט ראשון של העמותה, ובכוונתי להפוך אותה לתערוכה נודדת בין בתי הספר ומחנות צה"ל. וזה המקום להודות לאמן רמי גואז, לסימונה ולמיכה שתרמו ממיטב זמנם וכישוריהם לתערוכה זו. העמותה הפיצה אלפי סטיקרים לרכב, שמטרתם לשמר את הזכרון בקרב הצעירים. בתוך שנה מהיום יועלה מחזה שיציג את שאננות בני הנוער כאשר הם נוהגים ברכב ולמטרה זו כמו גם לשאר מטרות העמותה גייסנו בנדיבותכם הרבה את הכספים. העמותה הציבה לעצמה כיעד להקים עם משטרת התנועה סיירת בני נוער שתצטרף לפעילות המשטרה בעיקר בסופי שבוע ובמוקדי הבילוי של הצעירים ובכך לשתף אותם במיגור התופעה, כמו כן תפעל העמותה על מנת לאשר פרוייקט זה כמחויבות אישית של התלמידים בבתי הספר. ברצוני לסיים בפנייה אישית לכם אהובי: צביקה, רועי, זאב והדס הורי אחי ומשפחתו היקרה, תודה על התמיכה והסבלנות שגיליתם כלפי בשנה קשה זו, תודה שהבנתם כשלא הייתי אתכם, כשהחסרתי מכם את מלוא אהבתי, כשהקדשתי את השנה הזו לזכרו של ניר ולהקמת העמותה, בלעדיכם לא הייתי יכולה לעשות זאת, אתם נותנים לי את הכח להמשיך במפעל חיים קשה זה. ומכאן בשמי ובשמו של ניר, אני רוצה להזמין אתכם להמשך ערב שכולו בסימן של חיים, תשירו ותרקדו לזכרו של ניר ולמען המשך חייכם באהבה ובאושר. טלי לנדסמן – יו"ר העמותה |
