חייו
מכתבים
תמונות
הספדים
הדלקת נר
הנצחה
דף הבית
 
טקס הזכרה לנירצי נובמבר 2008


אומרים שפרפרים הם נשמות, אני כבר חמש שנים מחפשת פרפרים בכל מקום, ובכל פעם שאני רואה אחד, יש בליבי צביטה, תחושה של ביטחון שאתה לידי, מקשיב לי ושומר עלי.

בחופשה האחרונה שלי קיבלתי את ההוכחה שאכן זה כך, בכל פעם שדיברתי עליך הופיע לו פרפר ופלרטט לידי. כאילו באת במיוחד בשבילי להגיד לי, דודו, אני פה אני איתך לידך. לא עזבתי אותך אני נירצי אבל קצת אחר.

חמש שנים עברו מאז שעזבת אותנו, מאותו יום חמישי שנלקחת מאיתנו בגלל גורל אכזר. אותו יום חמישי ששינה את התפיסה שלי על החיים, שפוצץ לי את הבועה הורודה שכל הזמן אמרת לי שאני חיה בה.

חמש שנים בלי לראות את האור שבפנייך, את הלחיים הורודות והעיניים השמחות שלך. חמש שנים בלי לדבר איתך ולשמוע את תגובותיך.

החיים השתנו דברים רבים כ"כ קרו, נולדה לך אחיינית חדשה, היו חתונות, שמחות, טיולים, לימודים, מעברים ועוד ועוד ורק אתה נשארת נירצי בן 19.

אני זוכרת את הטלפון ההוא בשש בבוקר כאילו הוא היה עכשיו, אותו טלפון ששבר את כולנו לרסיסים שלא ידעתי כיצד ניתן לאסוף ולהרכיבם מחדש. ונכון שלמראית העין התגברתי על האובדן, והדמעות כבר לא זולגות באותה תדירות של פעם אבל הכאב לא נעלם הוא התגבר והפך לכעס על העולם שהיה צריך לקחת לי אותך כ"כ מוקדם.

ישנם כ"כ הרבה רגעים שאני עוצרת ואומרת אם, אם רק היית פה, כמה כיף ואחר היה יכול להיות.

אז עכשיו אחרי חמש שנים הבנתי שכבר לא תחזור, אין הפתעות, אבל נירץ יש לי רק בקשה אחת, בבקשה תבוא לביקורים תכופים יותר, בחלומות, בזיכרונות או אפילו כפרפר, רק תבוא...

אוהבת תמיד דורין.