חייו
מכתבים
תמונות
הספדים
הדלקת נר
הנצחה
דף הבית
 


משפחת לנדסמן היקרה,

אני יושב וכותב לכם מכתב זה, יום לאחר שהגעתי לביתכם יחד עם טליה, גוזמן ופישמן שהיו יחד איתי בסגל המפקד של ניר בטירונות.

כשבנכם התגייס לצבא באוגוסט 2002, אני סיימתי קורס מפקדים והתחלתי את מחזור הפיקוד הראשון שלי.

כמפקד התחלה חדשה כזו כמובן ריגשה אותי מאוד, אך עם הזמן בא הניסיון וההתמודדות עם מגוון החיילים ובעיותיהם.

כבר בימים הראשונים של הטירונות קלטתי את ניר. חייל גבוה וממושקף שלא מפסיק לחייך ומייד הייתה בינינו איזו כימיה כזאת. ידעתי שיהיה חייל טוב ושהוא בטוח בן-אדם טוב ולכן תמיד סמכתי עליו בכל משימה ומטלה שיה צריך לבצע.

לימים גיליתי שהוא תמיד חשב שסינגר'ו אותו, אבל באמת הוא היה בן-אדם רציני שאפשר לסמוך עליו.

ביום שישי הנורא, הייתי בדרכי הביתה ברכבת מבאר שבע, כשטלפון לא מזוהה חייג אליי, זה היה דרור רייכר אחד מבני המחזור של ניר שהיה חייל בצוות שלי והתקשר לבשר את הבשורות הנוראות.

לא האמנתי, מאותו רגע לא הפסיקו לרוץ לי בראש תמונות ורגעים מהטירונות שחוויתי עם ניר. אולי בגלל שזאת הפעם הראשונה שעבדתי בתור מפקד עם חיילים יש לי כל-כך הרבה זיכרונות מהמחזור ההוא. אבל תמיד האמנתי שהם היו קובץ של אנשים מדהימים ובמיוחד ניר.

בלילה האחרון שלו בשבטה, בסיום הטירונות, החלטתי להביא לו משהו ממני למזכרת.

ניר לא היה בצוות שלי אבל תמיד הרגשתי כאילו הוא חייל אישי שלי ודאגתי לטפח אותו.

באותו יום הגיע השליש וסיפר לחיילים לאיזה "אגד ארטילרי" הם הולכים להגיע וכששמעתי שניר עומד להגיע לעוצבת גולן, החלטתי שאני אתן לו את התג שלי. באותו מעמד לא היה לי מה לרשום, ככה זה כשמתרגשים, לא מוצאים, לפעמים את המילים המתאימות ולכן רק כתבתי בפשטות –

"לנדסמן, בהצלחה בהמשך...", או משהו כזה.

הוא מאוד שמח ואני מקווה שתשמרו על התג ושהוא עדיין קיים....

מאז שנתתי לניר את התג שלי, לא נתתי לאף חייל את התג שלי, למרות שכבר עברתי 3 מחזורי פיקוד.

ניר הוא בוודאות החייל שהכי נקשרתי אליו מכל עשרות החיילים שפיקדתי עליהם עד ליום זה וששמרתי איתם על קשר גם מעבר למסיבת סוף המחזור.

בעקבות מה שקרה לניר החלטתי להקים פינת זיכרון צנועה במשרד הפלוגה שלנו, משהו שיזכיר לנו תמיד את האסון שקרה למשפחה שלכם ואת החשיבות שבהעברת סיפורו לשאר החיילים בפלוגה.

מדי מחזור אני מחנכים את החיילים לערכי צה"ל, ללוחמנות ולאיתנות, אך מהיום אני מבטיח שנשים דגש גם על נושא הזהירות בדרכים.

אני מודה לכם על קריאת מכתב זה.

תמשיכו להיות חזקים

זכרו של ניר הולך איתי תמיד.



דובי