חייו
מכתבים
תמונות
הספדים
הדלקת נר
הנצחה
דף הבית
 
21/05/2010

יום הולדת 26 לניר ז"ל

בכל פעם שמגיח לו האביב בשלל צבעיו ובשפע ריחותיו, בוער בתוכי הפצע המדמם.

יופיו של הטבע מול עוצמתו של הכאב, מפגש של כוחות על אנושיים.

מסלולו הטבעי של אדם להפוך מעובר בבטן אימו לתינוק הישן בעריסתו,

מילד ששערו מדובלל לנער עם בלורית עבה, ומבחור צעיר לגבר, בעל ואב לילדיו.

ביום בו איבדנו אותך, ניר, הטבע בגד בנו, התהפכו היוצרות, אנחנו בגרנו ואתה נשארת כמעט בן 20.

אנחנו נשארנו לציין את יום הולדתך מדי שנה בלעדיך, לספור את השנים, לדמיין בכל שנה איך היית נראה ומה היית עושה.

ביום שישי האחרון, הוזמנתי למפגש בצופים עם מדריכי "שבט כרמל", לספר להם עליך ועל הנסיבות שהביאו למותך. הגעתי למעוז בו בילית את מיטב שנות נעוריך, למקום אותו כל כך אהבת. כבר כשירדתי בשביל המוביל לשבט הרגשתי את פעימות ליבי, ראיתי למולי את כל החניכים הלבושים בבגדי החאקי רצים הביתה עם סיום הפעולה, והזיכרונות הציפו אותי, הדמעות חנקו את גרוני. בדמיוני ראיתי אותך מתרוצץ בשבט, יושב במחסן שהיה הממלכה שלך, מוקף בחברים וחברות ומרגיש כמו מלך העולם.

כשנכנסתי לצריף ישבו החניכים על הרצפה וחיכו למוצא פי, דמותם קפאה במוחי כמו תמונה, ומבלי לחשוב הרבה, חיפשתי אותך ביניהם.

בבת אחת הכתה בי התמונה, עשרות צעירים וצעירות בגילאי 16 עד 18 לבושים בחאקי, הסתכלתי עליהם וחשבתי, כך נראים הנעורים במלוא יופיים.

כך נראית אתה בשנה האחרונה לחייך, יפה תואר, עם עיניים קורנות משמחה, וחיוך שממיס כל מי שמביט בך, כאילו נעצר לו הזמן , כאילו לא עברו להן שש וחצי שנים מאז נחטפת בן רגע לעולם אחר, כך נראו נעוריך.

צעירים שהיו בני עשר או שתיים עשרה כשנהרגת, יודעים מי אתה, ובשבילם אתה נירצי מהשבט, כמו שאמר מרכז השבט:"דמותו של נירצי טבועה בליבו של השבט", ומייד חשבתי כמה זיכרונות השארת אחרי לכתך, כמה סיפורים שיחיו עוד שנים רבות אחריך.

והתמונה הזו לא משה מעיני, היא הכתה בי בחוזקה, אימתה אותי עם תחושת ההחמצה במלוא עוצמתה. תחושת ההחמצה על מי שלא תהיה, על מה שלא הספקת, על האהבות שלא מימשת, ועל החלומות שנגדעו באיבם. תחושת ההחמצה שלנו כהורים שלא זכינו לראות אותך גדל, מתפתח והופך לאיש, שלא נזכה לראותך מתחת לחופה, שלא נזכה להיות סבא וסבתא לילדיך. תחושת ההחמצה הזו לא מרפה ממני, ונוגסת אט אט בנשמתי.

כל שנה שעוברת אוספת בתוכה שלל אירועים בהם אתה לא נוכח, אירועים אותם אתה לא חווה, אירועים בהם הלב שלי מדמם, אירועים של שמחה שעליהם מעיב ענן של עצב.

כגודל השמחה כך עומקו של העצב.

וכך עוברת לה עוד שנה, ועוד יום הולדת עצוב, ואנחנו כאן אבא ואני, אחיך ואחותך, סבא וסבתא וכל בני משפחתך, חברים וחברות, מתאספים ליד קברך, זוכרים את מי שהיית ובוכים על מי שלא תהיה.