חייו
מכתבים
תמונות
הספדים
הדלקת נר
הנצחה
דף הבית
 
הספד שנה למותו של ניר 5.11.2004


ברצוני להודות לכל הנמצאים כאן, תודה לכם שבאתם לכבד את זכרו של ניר ולחזק אותנו, אני מודה מעומק ליבי לכל מי שתמך בנו בשנה קשה זו, לבני המשפחה ולחברים שלא עזבו אותנו לרגע והרעיפו עלינו אהבת אין קץ, לא היינו יכולים לעבור שנה זו בלעדיכם, אהבתכם היא לנו מקור כח ואנו זקוקים לה בהמשך הדרך.

יודעת אני שנמצאים כאן חברים וחברות של ניר, שזכרו של ניר חרוט עמוק בליבם, והיה קשה להם להיות איתנו במהלך השנה שחלפה, אנא מכם הרגישו חופשי ובואו לבקר אותנו, בכל אחד ואחת מכם חלק מחייו של ניר, תנו לנו ההזדמנות להכיר ולגעת בכל החלקים של חייו, דלתות ביתנו וליבנו פתוחות בפני כולכם תמיד.

ולכם אהובי, צביקה רועי זאב והדס, אמא אבא היקרים: תודה על התמיכה והסבלנות שגיליתם כלפי בשנה קשה זו, תודה שהבנתם כשלא הייתי אתכם, כשהחסרתי מכם את מלוא אהבתי, כשהקדשתי את השנה הזו לזכרו של ניר, בלעדיכם לא הייתי יכולה לעשות זאת. אתם נותנים לי את הכח להמשיך במסלול חיים קשה זה.

ולך, ניר, צעיר בני,
שנה בלעדיך, 365 ימים בהם ליבי מדמם, מוחי לא נח לרגע והסכין שננעצה בבטני הרכה, עמוק בתוך רחמי, מסתובבת לה כמו מחוגי השעון שלא נעצרם לשניה.
ב-21.5.84 בשעה 7.20 בבוקר כשהגחת לעולם, תינוק מדהים ביופיו, גזרו את חבל הטבור שחיבר בינינו – היה זה אקט שמסמל התחלה של חיים חדשים מלאי שמחה, הפסקה מלאכותית של מזון שהעברתי לך במשך תשעה חודשים, והתחלה של הזנה שכולה אהבה, אהבת אם לבנה – זה היה מקור צמיחתך.
ב-7 בנובמבר 2003 בדיוק לפני שנה, קרעו לי את חבל הטבור, קריעה אכזרית מאין כמוה שהותירה אותי מדממת, שגילתה לי שיש עוצמות של כאב שלא ניתן לדמיין, קריעה שהוציאה ממני זעקה דוממת, כאב בלתי נסבל, לא אנושי.
ומאז מדי יום, מדי שעה, מדי רגע, תופרת אני את חבל הטבור בינינו בחוטים עבים של אהבה וכאב אינסופיים, מנסה לשמר כל רגע בינינו, כל חיוך שלך, כל תנועה. מנסה לזכור את חיתוך הדיבור, להסניף את הריח, גומעת את המבט שלך בעיניים, מדמיינת את המגע שלך, את החיבוק שופע החום שלך ומסרבת להאמין שזהו, שלא אוכל להרגיש אותו שוב, וזה חסר, כל כך חסר.
השנה עברה לה ביחד עם ארבעת עונות השנה, כשכל אחת מהן קיבלה משמעות חדשה בחיי.
החורף, ואתו הגשם והעננים השחורים סמלו את מותך. האביב, שבא אחריו ואיתו שלל צבעי הפריחה, סימל את חייך שנקטעו בשיא פריחתם. הקיץ, שהגיח עם השמש הלוהטת, סימל את גיוסך לשירות הצבאי אותו לא זכית לסיים, והסתיו הקודר, שריחו עומד באוויר מזה מספר שבועות,עם עלי השלכת הנערמים ופריחת הרקפות, מזכיר לנו שהנה מתקרבת לסיומה שנה בלעדיך.

אמרו לי, ניר, שזה קשה, אמרו לי שזו תהיה השנה הקשה בחיי, אך לא ידעתי עד כמה. אני תלמידה חדשה בחיים האלה ומנסה ללמוד בכל יום מחדש איך חיים בלעדיך, איך קמים בכל בוקר ואוספים את החלקים, איך מרימים את הראש ובעיקר איך שורדים? איך עוברים ימי הולדת כשאתה חסר, איך עוברים את החגים כשאתה איננו, איך מזמינים במסעדה שולחן לחמישה במקום לשישה, מה עונים כששואלים אותי "כמה ילדים יש לך?" ואני בטבעיות עונה ארבעה, איך יושבים סביב השולחן במטבח ביחד עם כל החברים שלך, שותים איתם צוחקים איתם, נהנים מכל רגע שהם איתנו, ואתה לא שם? איך חוגגים את העליה של הפועל לליגת העל ואתה לא חלק מזה? איך יכול להיות שנפתח מועדון חדש בעיר ואתה לא מיחצן אותו?
איך פספסת כל כך הרבה דברים? את הפריחה של הדס, את מבטי החברים שלך כשהם מסתכלים עליה, כמה גאה היית להסתובב איתה ב"תות" או ב"גרג". לזאביק יש חברה שהכרת ואפילו לא זכית לצאת איתם ביחד.
והבית של רועי ודקלה מלא בתמונותיך וחסר את נוכחותך, ובעיקר את הסימנים שהיית משאיר אחרי כל ביקור. ואבא שלך, שכבר לא יכול לתת קפיצה לקלקיליה להוציא אותך לצהריים, שכבר לא יכול לרדת איתך לקלמן לשתות איזה בירה, או לשבת איתך בפונדק הדב, מנסה בכל כוחו לעשות זאת בלעדיך, וזה לא אותו הדבר.
והחברים והחברות שלך ניר, אני רוצה לספר לך עליהם, לא סתם בחרת בהם. שנה שלמה שהם ממלאים לנו את הבית, מרחיבים לי את הלב. כל אחד מהם מביא איתו הביתה חלק ממך, ואתה צומח בליבי ביחד איתם. אהבתם היא לי מקור חיים, וכל מפגש איתם מכניס אור לנשמתי הכבויה ומחייה את דמותך.
רוצה אני לבקש ממך, ניר, שתשמור עליהם מלמעלה, תזכיר להם בכל יום שהחיים שלך נגדעו בגלל תאונת דרכים סתמית ואכזרית, בכל פעם שהם נכנסים לרכב תן להם תזכורת ותגיד להם: "היי חבר'ה אני כאן למעלה משגיח", תכניס להם לנשמה כדי שימשיכו את דרכך, שייהנו מהחיים. תגיד להם שתלווה אותם עד לשחרור מהצבא בשלום, שתהיה איתם בנסיעות שלהם לחו"ל לאחר השחרור, שאתה רוצה להיות איתם בחתונות שלהם, העיקר שישמרו על עצמם.
בשבילם ובשביל כולנו תשאר תמיד צעיר לנצח.
ואני, ניר, מבטיחה כל עוד נשמתי באפי, להמשיך ולשמור על זכרך, ולהשקיע את כוחותי בנסיון להדביק את כולם באהבת החיים שלך, ובמניעת הכאב הזה מכל אב ואם, אח ואחות ולקוות כי מאמצי יישאו פרי, ומותך לא יהיה לשווא אוהבת אותך נסיך צעיר שלי, מתגעגעת, אתה נצור בנשמתי.


שלך אמא