חייו
מכתבים
תמונות
הספדים
הדלקת נר
הנצחה
דף הבית
English
 
עמותת צעיר לנצח
תגובות ומכתבים של צעירים בעקבות המפגשים עם טלי אמו של ניר ז"ל

דף 1     דף 2     דף 3     דף 4     דף 5     דף 6    

שלום לך טלי

שמי איתן, אני משרת בחיל הים 22 שנה והיום (30/4/06) נפלה בחלקי הזכות לשמוע את הרצאתך המרתקת (לצערינו הרב בנושא כאוב) אצלנו במספנה.
אומר את האמת, ברגע הראשון שהתיישבתי במועדון בו התקיימה ההרצאה, ואף החזקתי את הדף שחולק לכולם, אמרתי לעצמי, "נו, עוד הרצאה על תאונות דרכים" , "אני הרי כבר 22 שנה שומע הרצאות והסברות בטיחות על תאונות דרכים אז מה שונה הפעם"?? ובטח לא ידעתי עדיין כי את, זו העומדת להרצות בפנינו, את האמא של נירצי ז"ל.

בטרם החלה ההרצאה, קראתי בעיון את כל הדף, וכבר בהתחלה קפץ לי תאריך לידתו ( 21.5.84) כתאריך שמאוד מקשר אותי עם הצבא, שאני הרי התגייסתי במאי 1984!!!
התפעלתי מאורח חייו של ניר שבאמת ניצל כל רגע בחייו להנות בצורה מושכלת אשר תרמה לו ולחברה בו בזמן.
ראיתי אותך ניצבת מולנו, ומכאן הבנתי כיצן ניר גדל כעלם חמודות עם חינוך שכולם ממנו התפעלו.

איני מכיר אותך כלל ובטח לא את ניר ז"ל, אך כ"כ הבנתיי את המקרה המזעזע ולוא רק מהסיבה הכ"כ פשוטה:
אני תושב יוקנעם מזה 7 שנים לערך, ע"מ להגיע לבסיס אני נוסע יום יום באתו כביש אשר בו קופחו חייו של נ יר לצערי הרב.
כאשר תיארת את מצב הכביש ערב התאונה, עם השיפוצי וה"סללומים" שהיו בו, עברה בי צמרמורת שאני הרי נסעתי כמו ניר וכמו רבים אחרים בדיוק באותו כביש עם אותם שיפוצים ואותן סכנות.

אני מודה (ובאמת מכל הלב) כי מאז ההרצאה, הנסיעה היומיומית שלי באותו כביש מלווה במחשבה על ניר, כי אני, אולי בניגוד לשאר הנוסעים בכביש, יודע שיש אמא שאיבדה בכביש זה את היקר לה מכל.!!! אובדן מיותר לחלוטין.

אז מה עוד אני יכול לאמר. תהיו חזקים, אתם עושים מעשה נהדר המשאיר את חותמו על ציבור שחשוב שישמע ממקור ראשון מה קורה בכבישי הארץ.

בערב יוםן זיכרון זה, אני מאחל לכם שלעולם לא תדעו עוד צער, ומכאן והלאה רק האושר ישרה במחיצתכם.


כל טוב לכם.


איתן עוזיאל.


שלום טלי .

לפני 40 דקות הייתי במפגש איתך בתיכון מקיף נשר וכשאמרת שאפשר יהיה לשלוח לך אימייל נורא שמחתי כי לא הרגשתי בנוח לגשת אליך ליד כולם.
לפני הכל, אני חייב להודות שבבית הספר מביאים לנו הרבה אנשים שעברו תאונת דרכים או שמישהו קרוב אליהם היה מעורב בתאונה ושום מפגש או הרצאה, אני לא יודע איך לקרוא לזה, היו חזקים ומשמעותיים כמו שלך. הסיפור שלך מאוד מרגש ונוגע במקום כואב בלב אולי בגלל שהרבה אנשים יכולים להזדהות או איתך או עם אחד מהילדים שלך או אפילו אם אלה שהיו חברים שלו. לכולם יש חבר או חברה הכי טובים , חבר או חברה שמגבשים את כל החברים וכשזה איננו כל העולם בטח מתהפך.
אני אישית לפני הרבה זמן אולי שנה או שנתיים כבר הגעתי בעצמי למסקנה שככל שהחיים שלי נראים לי נוחים וקלים עכשיו , מתישהו לא יהיה לי את כל זה, מתישהו אני אצטרך לחיות את החיים שלי בלי המשפחה לצידי יום יום , אני כמובן לא מדמיין מה יקרה לי אם אני יעבור איזשהו אסון אבל להגיע למצב שאני מאבד מישהו אהוב ומצטער על כל הזמן שלא חוויתי איתו אני לא רוצה , אולי זה נשמע מזוויע שאני בגיל 17 חושב על כאלה דברים כבדים אבל בעקבות המחשבות האלו אני מנסה פחות לריב פחות להתנהג רע ויותר לאהוב , יותר לעשות רגעים שמחים ולשמר אותם. זה שיפר את איך שהחיים שלי נראים בצורה שלא תאמן. לכן מאוד הבנתי את הדברים שאמרת במפגש היום. ולפחות אני וכל מי שישב לידי שראיתי הזילו דמעה.
עוד משהו שחשבתי שאולי ישמח אותך זה שבדרך הביתה כשיצאנו מהאולם ספורט שמעתי את אחד הילדים אומר לחבר שלו שמעכשיו הוא ינהג בזהירות אחרי שהוא שמע את הסיפור שלך.
בקיצור, רציתי להודות לך שבאת אלינו ונפתחת ככה. אני מאוד מקווה שתצליחי לבנות את החיים החדשים שלך ושל המשפחה שלך בצורה הטובה ביותר ושלא תדעו עוד צער.

תודה.

תלמיד.


ערב טוב,

שמי עדי מושקוביץ', תלמידה בשמינית.
השתתפתי היום בפאנל זהירות בדרכים שהועבר בבית הספר ("לאו באק").
לאחר שסיימת את מילותייך וצפינו בסרט לזכרו של נירצי ז"ל, כל שרציתי הוא לבוא ולחבק אותך, אך היה לי קשה.
אני דואגת לשמור בד"כ על חזות קשוחה, אבל הסרט "שבר" אותי. הוא ריגש אותי מאוד (בכיתי), הרגשתי אפילו מעין החמצה שלא זכיתי להכיר את נירצי, שמן המעט שהכרתי הבנתי כמה מיוחד הוא היה.
אני לא מוצאת את המלים המדויקות, קשה לפעמים לבטא תחושות. אני מעריצה אותך שבחרת בחיים, למרות האסון שפקד אותך. הדרך בה בחרת להנציח את נרצי ראויה להערכה, ואת אישה אמיצה. באמת.
יישר כוח ושלא תדעי עוד צער,
(-) עדי

נ.ב- המסר אכן הועבר לי ולפי מיטב ידיעתי גם לחלק נכבד מחבריי- שמחת החיים וקדושתם ונעביר זאת הלאה


לטלי שלום,

שמי סו ואני מטירת הכרמל בת 17 וחצי לומדת בבית הספר "שיפמן".. השתתפתי בהרצאה שהעברת בבית הספר שלנו ...
את אישה מדהימה וחזקה מאוד זה סיפור מאוד קשה להעביר לרבים ולהעביר את המסר' קדושת החיים חשובה יותר' מכל דבר אחר כי רובנו עדיין לא כל-כך מבינים אותו עד שקורה זוועה כזו או אחרת לכל אחד אחר .. אני הבנתי אותו עד שאיבדתי חבר קרוב חבר כמו אח .. שהיה רק בן 18 וכמה חודשים בתאונת דרכים קשה מאוד לפני 3 שנים נהרג בדרכו חזרה הביתה מבילוי עם 5 חברים הכי טובים שמכוניתם סטטה לכביש הנגדי ופגעה בהם משאית כולם נותרו ללא רוח חיים הוא היה ילד מאוד מצחיק וילד שאני לא אשכח לעולם ... נכנסתי לאתר של ניר ואני רואה בו כמה היה ילד מקסים ואיזו אהבה הענקת ואת עדיין מעניקה במכתבים שלך אליו .. שמעתי הרצאות על משפחות שכולות שאיבדו את יקיריהם .. אבל את ממש ריגשת אותי בהרצאה שלך עד כדי כך שהייתי חייבת לרשום לך אני מקווה שתמשיכי להעביר את המסר לצעירים . בהרצאה שלך עזרתי לחלק את הסטיקרים שהעברת על ניר ...
שמחתי מאוד לרשום לך אהיי חזקה ...

סו


טלי היקרה!

היום כשהרצת בבית סיפרי - התיכון המקיף בנשר, נגעת בליבי בצורה מדהימה!
קשובה ביותר האזנתי לדבריך והערכתי את הדרך שבה את מתמודדת עם הכאב.
אני מאמינה כמוך שניר השאיר בידיך מורשת זו, להעביר לנו, לבני הנוער את המסר, לחיות את החיים שלנו, ולנצל כל רגע, לחזור בריאים ושלמים אל המשפחה האוהבת והקן החם. לחיות את החיים מלאי שמחה וניר. (כשמו כן הוא).

רציתי לספר לך שהשקט ששרר באולם הפתיע אותי. אני מכירה את השכבה הרועשת והלא שקטה שלי, ואת הצלחת, בעזרת המסר החשוב, הדיבור האמיתי והשפה המשותפת שיש לך איתנו - לחולל "נס הקשבתי" תאמיני לי זה אומר הרבה על ההרצאה שהעברת!

כשאני וחברותי בסביבתי הזלנו דמעה הרגשתי שלא בנוח, הרי הדמעה שלי, שבאה מתוך עצב והזדהות, באה מאדם שבטח לא יודע במקצת על החיים שלך ושל משפחתך לאחר האסון הנורא. הרגשתי שלמרות ההזדהות, הדמעה שלי אפסית, ומתגמדת בייחס למאבק היומיומי שלך בתור אם שכולה ושל משפחתך בפרט.

כשהגעתי הביתה סיפרתי לאימי על ההרצאה ששמעתי, נכנסנו לאתר ובכינו יחד. היא אמרה שהיא שמעה אותך פעם ברדיו, ושהיא מעריצה את הדרך שבה בחרת ללכת. אני מחזיקה בשבילך אצבעות שלא תחדלי, המשיכי בבקשה בדרכך החשובה, כל הנוער ששומע דברייך, מאמץ את המסר ללב.

יצאתי שמחה מההרצאה למרות הנימה העצובה - יצאתי אל החיים, לשמוח ולחיות. ולמרות שלא תוכלי לשמוח כמו שהיית פעם, לפני האסון, תזכרי שאנחנו מעבירים לך חלק משמחתינו. אני מעבירה לך את השמחה שלי - מאחר ויש לך חלק בה!

אני מוסרת לך ולמשפחתך את התודה שלי!
ואני בטוחה שניר צופה בך מלמעלה וגאה במעשיך - גאה מאוד!


באהבה

ניקול טרדלר, בת 18 , נשר (והאמא- מרינה)