חייו
מכתבים
תמונות
הספדים
הדלקת נר
הנצחה
דף הבית
English
 
עמותת צעיר לנצח
תגובות ומכתבים של צעירים בעקבות המפגשים עם טלי אמו של ניר ז"ל

דף 1     דף 2     דף 3     דף 4     דף 5     דף 6    

טלי היקרה שלום רב,

קוראים לי אור דיק ואני בת 17
אני גרה בחיפה ולומדת בבי"ס אליאנס בכיתה י'א לפני כמה זמן הרצת אצלינו, אני חייבת להגיד לך שהעברת צמרמורת לא רק בי, באולם כולו.
א"כ כולם היו עצובים, המומים וכואבים.
אני שמחה להודיע לך שעבודתך הקדושה הצליחה, אנשים רבים שלא הכירו כלל את נירצי יודעים היום כי נירצי הוא דמות ידועה ונערצת.
יוצא לי המון פעמים לחשוב עליו ולדבר עליו עם אנשים שכמוני, כואבים את סיפורו ומנסים להמשיך את דרכו ולהזהר בכבישים ככל שניתן, בשבילנו וגם בשבילו.
אני רוצה לספר לך שמזמן, שיכבת י'ב בריאלי תכננה לעשות מלחמת מיים לכבוד סיום הלימודים כולם באו מאורגנים, במהלך יום הלימודים את הרצת בפניהם הם כבר לא שיחקו במלחמת מים, הם יצאו כל כך המומים שהרגישו שהם לא מסוגלים להנות. המסר שלך חילחל בהם, בנו, ובכל כך הרבה אנשים נוספים.
טלי, את בן אדם מדהים וחזקה.
כתבתי לך בשביל לספר לך שבמסגרת לימודיי מקצוע התעבורה התבקשנו בכיתה להכין עבודה שקשורה לזהירות בדרכים (אלכוהול/תאונות וכו) אפשר באמצעות שיר/ציור/מצגת וכו.
אני בחרתי להכין עבודה שמוקדשת כולה לניר.
אני סיימתי את העבודה היום, צריך להגיש אותה לבדיקה בקרוב ורציתי להציע לך את העבודה.
בכל מקרה רציתי לספר לך עליה קצת, כתבתי שהמלחמה הארורה בכבישים קוטפת מאיתנו קורבנות רבים, כל קורבן הוא עולם בפני עצמו ולכן בחרתי את ניר, שנראה כל כך מחייך, מאושר, שליו ולפי שהבנתי נהנה כל רגע בחייו, בחרתי את ניר בשביל להדגיש איך הכל נהרס ברגע, עולם שלם, וכמוהו עוד רבים.
אם תרצי את העבודה אני אשמח לשלוח לך אותה, ולעזור לך בכל דבר שרק תרצי.
שלך תמיד,
אור


לטלי שלום.

שמי תום ואני חייל בן 21 המשרת בחיל הים בסיס ב"ח חיפה.
היום ביקרת אצלי בבסיס וסיפרת את סיפור חייך.
האמת היא שאני החלטתי לכתוב לך כי היום זאת הייתה הפעם השלישית שאני שומע את ההרצאה אחרי פעם אחת בבית הספר לפני שלוש שנים ופעם אחת בבסיס. אבל שיצאתי מהבסיס הרגשתי סוג של שמחה ותקווה ואולי גאווה למרות שאני בכלל לא מכיר אותך.
את שואלת למה שמחה ותקווה בטח??
אז כשיצאתי החוצה אמרתי לעצמי איזה מזל שיש אנשים כמוך בחברה שלנו, אנשים שמוכנים להניח בצד את הכאב האישי שלהם ולעמוד מולנו ילדים בני 21 , לעמוד ולבקש מאיתנו לנהוג אחרת ולא רק ברכב אלא בחיים, להבין את המשמעות של החיים להעריך אותם יותר ולהיכנס לפרופורציות.
הרגשתי תקווה כי בזמנים כאלה שכל אחד מסתכל רק על האני, את עומדת עם הפנים אל האחר, אל האנשים, ונותנת מעצמך למעננו.
אני יכול להבטיח לך שהשארת חותם עמוק אצל כל אחד ואחד מהחיילים בהרצאה,וכל אחד לקח את ההרצאה למקום אחר בחיים שלו כי הרי כולם מכירים אנשים שנהרגו בתאונות דרכים או מלחמות וההרצאה שלך גורמת לאנשים להיות יותר מודעים לערך החיים וקדושתם.
ההרצאה שלך ריגשה אותי מאד.. אני מרגיש צורך להצדיע לך ולהגיד תודה.
אני משתתף בכאבך ומאחל לך רק טוב...